קוראים לי דיויד,
לילה, חושך מצרים מעל הרי אילת נוהג בכביש הערבה השומם.
אין נפש חיה במרחב אבל מסתבר שיש זוג עיניים שעוקבות אחרי.
אני לא ערני אליהן כי הרכב שט לו בנוחות על כביש ריק לגמרי אין נקודת השוואה, לא רכבים
לפניי או מאחוריי, אין פנסי תאורה, אין מבנים ואפילו לא צמתים.
חוץ מהאורות של הרכב המרצדים כמה מטרים לפניי אין כלום.
אבל זוג העיניים העוקבות מתקרבות במהירות והן מצאו את הטרף של המשמרת.
השוטר חלף על פני, בא ממולי עם "דבורה" (מד מהירות מבוסס ראדאר) ולא נתן לי סיכוי לחמוק.
רגע לפני שביצע פרסה וכבר הדליק את הצָ'קָלָקָה קלטתי אותו.
מיד ביצעתי עצירה לצד הדרך והתבשרתי שנתפסתי על מהירות מופרזת.
אני לא מתלונן על עצם העבירה אבל זה ברף הכי נמוך של סיכון הסביבה ואפילו של סיכון עצמי.
כביש מדהים (תודה למע"צ) סביבה שאין בניה מסביב....איך אומרים מדבר.
אבל אין להלין, העבירה בוצעה וצריך למזער נזקים, להביא לקדמת הבמה 30 שנים של נהיגה עם 2 עברות קודמות.
אך למי פונים? על מי אני יכול לסמוך? למי יש עדויות מוכחות של הצלחות?
ברור קצר בין החברים וקיבלתי את הטלפון של עו"ד אביטל טבצ'ניק, עו"ד תעבורה.
כמו להיכנס אל רופא מומחה מיד מבינים מהשאלות ומהדרך שאביטל מתחקרת, ובמקביל רושמת את תיאור האירוע, שאני בידיים טובות.
(וזה עדיין בלי לדעת ששנים שירתה במשטרה בצד התובע).
עברו כמה חודשים מאז האירוע ואביטל עדכנה אותי על התקדמות המשפט כשצריך היה, היום התבשרתי שמה שאביטל הבטיחה היא קיימה.
התלבטות לא קטנה היא לגשת למשפט.
אולי כדאי לקבל את הקנס והסנקציות הידועות מראש?
אביטל חיזקה אותי כאילו ידעה את התוצאה (על פי ההיסטוריה התחבורתית שלי) ואכן הייתה החלטה טובה ללכת למשפט.
כבר הבנתי שלא כדאי לנסוע מעל המהירות המותרת ובזכות אביטל קיבלתי עונש נסבל.
אז, תודה אביטל.